נמאס להיות בבית? התשוקות שלך יכולות לשחרר אותך לחופשי

 

"שעמום הוא ההרגשה שכל דבר הוא בזבוז זמן. שלווה, ששום דבר לא." – תומס שץ

הזמן בבית כבר יצא לך מכל החורים?

כבר כמעט שנה שאנחנו מבלים בבית יותר מדי מהזמן שלנו. גם אם לא עברנו לעבוד מהבית, כמעט כל השאר סגור. לפעמים אנחנו מרגישים שהקירות סוגרים עלינו. זאת לא ממש הרגשה משמחת.

אם עוד יש לנו ילדים, שלמעשה כלואים אתנו לתקופות ארוכות שנראות כמו נצח, החיים אפילו קשים יותר. ילדינו מטפסים על הקירות, ועל העצבים שלנו, ומעמידים את בריאותנו הנפשית בסכנה רצינית.

אין פלא, לכן, שבימים אלה רבים מאיתנו נוטים לאבד את זה מפעם לפעם, ולהרגיש גם מתוסכלים וגם אשמים. כל האחרים נועצים בנו מבטים המומים (כיוון שההתמוטטות שלהם מגיעה קצת יותר מאוחר).

בשבילי, עם זאת, הכאוס הזה נראה מוכר. כבר סבלתי אותו כשאחרי (יותר מדי) שנים של ספקות העברתי את בני לחינוך ביתי. אבל הימצאות עם הילד שלי לתמיד לימדה אותנו ליהנות מהזמן שלנו בבית, ליהנות מהחיים באופן כללי, ואפילו ליהנות מהחופש שלנו. השיעורים הבלתי טריוויאלים שמשפחתי למדה בדם, יזע ודמעות (פשוטו כמשמעו) יכולים כיום לעזור לכולנו, וכנראה להועיל לנו גם בעתידנו המבטיח.

איך סגירה יכולה לשחרר אותנו?

הישארות בבית במקום לעבוד או לבלות בחוץ יכולה לתת לנו יותר חופש, בניגוד לצפוי, במגוון דרכים. קודם כל כי אנחנו מבזבזים פחות כסף, ככלל, אז אנחנו יכולים לבחור מה לעשות עם האוצר הקטנטן הזה. (צבירת חפצים חסרי ערך בגלל מניפולציות של תאגידים מרושעים זה וודאי לא משהו שהיינו עושים. לא יותר מדי, לפחות. כנראה.)

מעבר לכך, אנחנו משוחררים עכשיו מהרבה הגבלות שהעבודה בחוץ כפתה עלינו. במקום לבלות הרבה זמן בדרכים למשל, לא בילוי הזמן המועדף על רובנו, יש לנו עכשיו יותר זמן לעצמנו. נוסף לכך, אנחנו מוציאים עכשיו פחות זמן על ישיבות מתישות, פטפוט משעמם עם עמיתינו והסחות דעת מאתגרות אחרות, ואנחנו נעשים הרבה יותר יעילים. אנחנו מבצעים את אותה עבודה בפחות זמן, ולרוב אנחנו חופשיים יותר לבחור איך לחלק את הזמן שלנו, ומתי לעשות מה.

אנחנו יכולים לנצל את הזמן הנוסף הזה, כמקובל, בלהיות יותר משועממים, או בלעבוד קשה יותר. אבל אנחנו יכולים גם להפתיע את עצמנו, ולנצל את הזמן הזה לטובת עצמנו.

אנחנו יכולים ללמוד מה אנחנו באמת רוצים לעשות עם הזמן שלנו, כפי שילדים שהתחילו חינוך ביתי צריכים לעשות. זה לא קל, אכן, אבל זה מחזיר אותנו לחיים. לרוב אחרי מצב דמוי-קומה שאפילו לא טרחנו להבחין בקיומו. זה הזמן, אם כך, ללמוד מה מענג אותנו, מה מרתק אותנו, ומה הן התשוקות שלנו.

זה לא קל, נכון, אבל זה כיף.

איך אנחנו יכולים לשחרר את מוחותינו?

הנאה מהזמן שלנו, שלא לדבר על מציאת התשוקות שלנו, אפשריות רק כשהראשים שלנו חופשיים. כשאנחנו חרדים, חסרי מנוחה ועצבניים, למשל, אנחנו עמוסים מדי מכדי לבדוק מה מהנה אותנו.

לרוע המזל, שנת הקורונה האחרונה גרמה לרובנו לדאוג לגבי מצבנו הבריאותי, הכספי או הפוליטי, בכל צירוף אפשרי. כתוצאה מכך אנחנו נוטים לבלות את זמננו בפעילויות עצבניות לא פרודוקטיביות ביותר, כמו ריבים עם האנשים שסביבנו, צריכת חדשות אובססיבית מכלי התקשורת ומהמדיה החברתית (שרק מגבירה את חרדותינו), ובבריחה אומללה מהמציאות בעזרת מגוון התמכרויות.

כמה שיטות אפקטיביות כדי להיגמל מדאגותינו הן:

• להגדיר את הבעיות העומדות בפנינו, ולתכנן דרכים אופרטיביות לפתור אותן.
• לשנות את רגשותינו.
• להשתמש בדמיון שלנו לא כדי לצייר במוחנו את האסונות שאולי יקרו לנו, אלא כדי לצייר לנו מציאות טובה יותר אותה אנחנו עומדים לממש (כפי שגילתה נעמי ספרינגר). בכל תחום שמעיק עלינו, אנחנו יכולים ליצור (עדיף בכתב) חזון של המהפך הרצוי לנו.

יצירה של חזון היא כלי עוצמתי מאד לשינוי המציאות. בתחום הפוליטי, למשל, אנחנו כבר רואים איך חזון של אנשים התחיל לשנות את העולם ממש לנגד עינינו.

כשהרגענו את עצמנו במיומנות, אנחנו יכולים להתחיל לטרוף את העולם.

איך אנחנו יכולים לשחרר את חיי היומיום שלנו?

עכשיו שהצלחנו באופן לא צפוי להרגיע את עצמנו, כדאי שנזכור (ונלמד את ילדינו) שהזמן לחיות הוא עכשיו, ושאל לנו לבזבז את חיינו על בכייה על מר גורלנו או על הכנות לקראת העתיד.

עכשיו הוא הזמן המושלם לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים לעשות טוב יותר. (אם יש לנו ילדים, אולי נרצה גם להחליף את תוכנית הלימודים שממילא בוטלה ברובה בפעילויות מהנות בהן אנחנו באמת מאמינים.)

עכשיו הזמן להיות סקרניים, להיות פתוחים להתנסויות חדשות. כפי שאמר היפוליט תאיין,

"הדרך להיות משועמם היא לדעת לאן אתה הולך ואת הדרך להגיע לשם."

אז כדאי לנו לחקור מחדש מה טוב לנו, וללכת על זה.

הנה כמה אפשרויות שכדאי לשקול:

ללמוד לחיות טוב יותר

עכשיו הוא זמן מצוין לשפר את כישורי החיים שלנו. עכשיו זה תמיד זה מצוין. (הילדות שלנו כנראה היתה זמן טוב יותר, אבל ניצלנו אותה למטרה הנאצלת של שינון אינפורמציה שאותה שכחנו מזמן, אז עכשיו הוא הזמן הרלוונטי הטוב ביותר.)

אנחנו יכולים, למשל, ללמוד איך לנהל ולהשקיע את כספנו טוב יותר (ולהראות גם לילדינו איך לעשות את זה.) אנחנו יכולים ללמוד איך לפנות את ביתנו מעומס חפצים מיותרים, לעצב את תוכנו כדי לשרת את רווחתנו, ולשמור עליו מסודר ונקי בקלות (כישורים שעדיף שילדינו ילמדו גם הם, למען איכות החיים והשרידות הנפשית שלהם, ושלנו.)

בנוסף, אנחנו יכולים להתחיל לטפח את האמנים הפנימיים שבנו. יש לנו בימינו מחסור חמור באמנות, כך שזה הזמן להקשיב לקול הפנימי שלנו, ולבטא אותו באמצעים שעשויים לעזור גם לסביבתנו חסרת המזל.

אבל יותר מכל דבר אחר, כדאי שנלמד לעשות חיים. להשמיע מוסיקה, לשיר, לרקוד, לשחק, לנמנם, לצחוק, להשתטות.

כי אם לא עכשיו, אימתי? ואם אין אנחנו לנו, מי לנו?

ללמוד איך ללמוד

יש לנו עכשיו הרבה יותר זמן לבחור את פעילויותינו על פי צרכינו ולא על פי צרכיי המערכת. עכשיו הזמן, לכן, להקשיב באמת ללב שלנו, ולזהות את משאלותינו ואת תשוקותינו.

אנחנו יכולים לשקול להרחיב עיסוקים ותחביבים שלנו, או להחליף אותם לחלוטין. (אלטרנטיבות מקוריות אפשר למצוא במדריכים המשעשעים לחיים איטיים של טום הודג'קינסון.) אנחנו יכולים לחקור נושאים שמעניינים אותנו (וללמד את ילדינו, או ללמוד איתם, איך לחקור את תחומי העניין שלהם.) אנחנו יכולים ללמוד שפה חדשה, או לנגן בכלי נגינה. לימוד מיומנויות לרוב יותר שימושי ויותר מהנה מלימוד אינפורמציה (גם עבורנו וגם עבור ילדינו.)

כדאי גם שניתן לעצמנו להשתעמם מפעם לפעם. כפי שכתב וולטר בנג'מין,

"אם שינה היא שיא הרגיעה הפיזית, שעמום הוא שיא הרגיעה הנפשית. שעמום הוא ציפור החלומות המטילה את ביצת הניסיון."

אנחנו יכולים, וצריכים, לתת לדמיון שלנו לרוץ. אנחנו יכולים ליצור (מחדש) את חלומותינו, ולמצוא דרכים להוציא אותם לפועל.

לטפל בהנאה בגופנו

כולנו רוצים שהאוכל שלנו, בתור התחלה, יהיה יותר טעים ויותר בריא. אנחנו יכולים להשתמש בזמן הנוסף שלנו כיום כדי למצוא איך לקנות מצרכים איכותיים יותר (בין אם הם טריים, לא מעובדים, מקומיים או אורגניים). אנחנו יכולים ליהנות מללמוד איך לבשל מאכלים מפתים חדשים, אולי יחד עם אנשים שאנחנו אוהבים, ולהרחיב את רפרטואר הבישול הלא-תמיד-מזהיר שלנו.

אנחנו יכולים גם ללמוד ליצור קומפוסט מהשאריות שלנו במקום לזרוק אותן. אם נרצה, אנחנו יכולים להשתמש בקומפוסט הזה כדי לגדל צמחי בית או ירקות, שישפרו גם הם הן את מזוננו והן את מצב רוחנו.

הקלוריות האיכותיות שאנחנו מתחילים לצרוך עשויות לעזור לנו להניע את גופינו משותקי-הטלוויזיה. אנחנו יכולים לשים מוסיקה טובה שתדחוף אותנו לפעולה (באופן מטפורי, למרבה הצער). נוכל להתנסות בפעילויות גופניות כדי למצוא את אלה שאנחנו הכי מעדיפים (או הכי פחות מתעבים), ולתת לגופים שלנו ליהנות מהתנועה.

ואז ליהנות מהמנוחה.

החלק הטוב ביותר בעניין. (בשבילי, לפחות.)

להצמיח אהבה ויחסים

עכשיו שאנחנו לא צריכים לבלות כל כך הרבה זמן עם העמיתים שנכפו עלינו, יש לנו הזדמנות לזמן איכות עם שותפינו-לדירה החמקמקים, בני זוגנו הנטושים, ילדינו המופתעים וחיות המחמד המתלהבות שלנו.

ריחוק חברתי יכול לגרום לנו להיות יותר מחוברים לאנשים על פי בחירתנו. אנחנו יכולים עתה לבחור עם מי אנחנו רוצים להיות בקשר (וירטואלי, כנראה,) כמה ומתי, ולאהוב את זה. כשהבן שלי, למשל, החליף את כיתתו הרועשת בביתנו הדומם, הוא התחיל להשתתף בפעילויות חברתיות ולקבוע פגישות עם חברים בפעם הראשונה בחייו. מחסור פתאומי בחברה עשוי להניע אותנו למאמצים חסרי תקדים שכאלה.

אנחנו יכולים לנצל את הזמן הזה, אם כן, ללמוד יותר על ניהול יחסים, על ניהול שיחות, על הנהגה, אולי על ידי לימוד שיטות כגון תקשורת מקרבת.

נוסף לכך אנחנו יכולים ללמוד, מצד אחד, שכשאנחנו שקועים במשהו שמרתק אותנו אנחנו אף פעם לא לבד. מצד שני אנחנו יכולים ללמוד שאנחנו תמיד יכולים לעזור לאחרים, תמיד יכולים להתנדב, אפילו דרך מסכים, ושכשאנחנו עוזרים לאחרים אנחנו אף פעם לא מרגישים בודדים.

בסופו של יום, התקופה המנוכרת הזאת יכולה ללמד אותנו לפתח את קשרינו, ולמצוא יותר אהבה מאי פעם.

איך אנחנו יכולים להיות חופשיים?

אנחנו חיים בזמנים קשים. כולנו מרגישים את זה. החיים כיום מאתגרים עבור כולנו. אבל, כמו בכל קושי, אנחנו יכולים לחפש את המתנות שההווה המופרע הזה מביא לנו.

כדאי שנתחיל בהימנעות מההתמכרויות האסקפיסטיות שלנו, נפגוש את העצמי הפנימי המודאג שלנו, ונלמד להרגיע את עצמנו. אנחנו יכולים לנסות להפוך את פחדינו לתקווה, ואפילו לחזון. אנחנו גם יכולים ללמוד להיות טובים לעצמנו ולאחרים.

ישיבה פאסיבית מול מסכים יכולה להיות בסדר לחלק מהזמן. צפיה ביצירות של אנשים אחרים עשויה להעשיר אותנו, לעורר בנו השראה, ולהיות בעלת ערך. ועדיין, היא לא יכולה לגרום לנו להיות מאושרים. רק הפעלה של המוחות, הלבבות והגופים שלנו עצמנו, בעשיית דברים שנובעים מבפנים, יכולה לשמח אותנו באמת. 

אז כדאי לנו ללמוד לעשות כל מה שאנחנו אוהבים בהתלהבות ובתשוקה, וללמד גם את ילדינו לחיות כך. אנחנו יכולים לבחון מחדש את הזמן ואת צורת החיים שלנו, ולשפר את יחסינו עם עצמנו, עם הגופים שלנו, ועם האנשים סביבנו. כדאי לנו להשתמש בזמן שנוסף לנו בבית כדי להאט את חיינו, וכדי לשפר את חיינו ואת חיי האחרים.

התנסות אחת בכל פעם.

שינוי אחד בכל פעם.

החל מעכשיו.