הנפילה של האמנות מפילה את כולנו – איך נוכל לקום?

 "אמנות חיונית כדי שאנשים יוכלו להבין ולשנות את העולם. אבל היא חיונית גם בזכות הקסם הטבוע בה." – ארנסט פישר

היית רוצה שחייך ישתפרו עם הזמן?

זאת שאלה מגוחכת, כי כולנו רוצים להתקדם. אף אחד לא רוצה שהכיתוב על המצבה שלו יהיה "האדם הזה התקיים למשך זמן מה ולא עשה שום שינוי, לא יצר שום קשר, ואף אחד לא מבחין בחסרונו." כולנו רוצים לצמוח, להתגבר על המכשולים העומדים בפנינו, לגעת בחיים של אחרים, להיות משמעותיים.

כולנו רוצים ליצור שינוי.

כולנו רוצים שסיפור חיינו יהיה סיפור משמעותי. מסע גיבור עם השתנות ועם הישגים.

אבל הרבה פעמים אנחנו לא יודעים איך לנווט את סיפורי חיינו.

כאן האמנות נכנסת לתמונה.

מה זאת אמנות?

אנחנו, בני האדם, מאיזשהי סיבה חסרת היגיון אבל חכמה מבחינה אבולוציונית, לא רואים את חיינו כמערכת של כללים ויישומים. כשאנחנו מתבקשים לתאר את חיינו התשובה אף פעם לא נשמעת כרשימה אקראית של נסיבות ופעולות. מה שאנחנו כן עושים הוא להציג את חיינו כסיפור. אנחנו אוספים את מקבץ האנקדוטות שלנו ליצירת סיפור קוהרנטי (אם גם קופצני במקצת).

מעבר לכך, אנחנו רוצים שסיפורי חיינו יתפתחו, ושיהיה להם סוף טוב (עדיף גם בלי אסונות מעציבים באמצע).

אנחנו רוצים חיים מאושרים. האם זה יותר מדי לבקש?

ובכן, לרוע המזל, חלקים ממסלולי חיינו לא נתונים בידינו. אבל אפילו החלקים שתלויים בנו דורשים מאתנו לצבור ידע. כדי ליצור סיפור מאושר עבור עצמנו ועבור האנשים שסביבנו, עלינו ללמוד. באופן לא מפתיע, הדרך המועדפת שלנו ללמידה, והדרך היעילה שלנו לזכירה, היא דרך סיפורים.

זה מה שאמנות עושה.

אמנות מלמדת אותנו איך לחיות טוב יותר, והיא עושה זאת באופן מרגש. פשוטו כמשמעו.

אמנות היא כל אמירה כנה ומשמעותית המועברת במקוריות דרך חוויה מרגשת.

זאת יכולה להיות אמירה פשוטה, למשל כמה מרהיב הוא העולם, המוצגת דרך צילום של זבוב.

זאת גם יכולה להיות אמירה ארוכה ומורכבת, כמו שבעת הספרים המתארכים של הארי פוטר שמראים (בין היתר) איך רוע מתנהג ומתחפש (כביורוקרטים משמימים, כגברות חובבות ורוד, כאצילים סמכותיים, או כפקידים המעלימים עין.)

בכל מקרה, בין אם האמירות האלה קטנטנות או כבירות, חמודות או מגעילות, סוחפות או מחרידות, אנחנו זקוקים לכולן כדי לדעת איך לנהל את חיינו. כפי שאיירן קצנלנבוגן מנסח זאת,

"דרך אמנות אנחנו עושים את המחר לטוב יותר."

אנחנו צריכים אמנות כדי לדעת איך להיות אנושיים.

אנחנו צריכים אותה כדי לדעת איך להיות מאושרים.

אנחנו צריכים את כל השיעורים האלה.

למה כולנו בעצם צריכים אמנות?

אמנות קיימת בכל מקום בו לאדם יש משהו לומר, והוא בוחר לומר זאת על ידי יצירת סיפור או חוויה אחרת. למרבה הפלא, כולנו עושים זאת בלי לחשוב. כולנו מנחמים את האנשים שאנחנו אוהבים כשאנחנו מספרים להם על חוויות דומות שעברנו. כולנו מתחברים לאנשים שסביבנו על ידי תיאורים של התנסויות רלוונטיות. כך אנחנו מתקשרים אחד עם השני – דרך סיפורים וחוויות, דרך אמנות.

זאת לא תמיד אמנות איכותית, זה נכון, אבל זאת בכל זאת אמנות. כפי שליאו טולסטוי כותב,

"אמנות היא אחת הדרכים לתקשורת יעילה בין אנשים."

ביסודו של דבר, כולנו אמנים. אמנים מקצועיים הם פשוט אלה שהשקיעו את הזמן, שנים ועשורים, בפיתוח כישורי הביטוי היצירתיים שלהם, ובבניית יצירות מורכבות וחזקות.

אבל האמנות שייכת לכולנו.

וכולנו צריכים אותה.

כל הזמן.

למה אנחנו מאמינים שאנחנו לא צריכים אמנות?

רובנו טועים לחשוב שאמנות היא חסרת תועלת. רבים אפילו חושבים שזה מה שמגדיר אמנות, יצירה שאין בה שום שימוש פרקטי. (כאילו בית או ארוחה לא יכולים להיות גם שימושיים וגם יצירות מופת מענגות בעלות אמירה משמעותית.)

רוב האנשים חושבים שאמנות היא מה שקורה בגלריות יוקרתיות ובאולמות קונצרטים. שאין בה שום דבר חוץ מהדוניזם שטחי ואגואיסטי. שמטרתה העיקרית היא להיות קישוט לאנשים עשירים (ולמבקרים נפוחים) שמשתמשים בה כדי להרגיש נישאים מעל כולנו.

הטענות האלה לא לגמרי מוטעות, כמובן. אמנות אכן משמשת הרבה פלצנים כדי להתנשא על כל האחרים. אבל אמנות לא שייכת רק לכמה סנובים יומרניים. יש לה אינסוף צורות וביטויים, כמו סרטים, צילומים, קליפים, מטאפורות, בישולים, שירים, גרפיטי, ארכיטקטורה, סדרות, ריקודים, ממים, שירה, סטנד-אפ, סיפורים, פסלים, הצגות, ספרים, ציורים, מוסיקה, ועוד ועוד ועוד.

הייתם יכולים לדמיין את חייכם בלי כל אלה?

כנראה שלא. כי אנחנו לא יכולים לחיות בלי אמנות.

הבעיה היא כשטועים לחשוב שאמנות היא רק קישוט. כשאנשים חושבים שאמנות היא מותרות, שאין לה חלק אמיתי בחיים שלנו, ושאפשר לוותר עליה כשהיא לא נוחה. כיום, מאז שהקורונה הכתה בעולם, אמנות ואמנים היו הראשונים ללכת. לא רק בגלל שרבות מצורות האמנות דורשות קהלים, אלא גם כי התקציבים המצטמקים שלנו, הציבוריים והפרטיים, חתכו אותם החוצה.

כאילו יכולים להיות לנו חיים טובים בלי אמנות.

כאילו יכולים להיות לנו איזשהם חיים בלי אמנות.

איך אמנות עובדת?

האמנות מגוונת כמו המגוון של האמירות שאנחנו רוצים להגיד אחד לשני (בין אם אנחנו רוצים להקשיב ובין אם לא).

לכן, אמנות יכולה להיות המנחה שלנו, מורת הדרך שלנו, המצפון שלנו. כפי שכתב ג'ורג' ברנרד שואו,

"אמנות היא מראת הקסם שאתה יוצר כדי לבטא את חלומותיך הסמויים בתמונות גלויות לעין. אתה משתמש במראת זכוכית כדי לראות את פניך. אתה משתמש ביצירות אמנות כדי לראות את נשמתך."

אמנות יכולה לעזור לנו להבין את הדרך שלנו. היא יכולה לעזור לנו לעשות את הבחירות שלנו. היא יכולה לעזור לנו לאזור את האומץ לעשות כל דבר שאנחנו שואפים לעשות. היא מנחמת אותנו כשאנחנו סובלים, ונותנת לנו תקווה. כמו שאמר אלחנדרו ג'ודורווסקי,

"כדי שאמנות תהיה אמנות עליה לרפא."

מסיבה זו, אפילו בזמן הנורא מכל של האנושות – בגטאות במהלך השואה – תיאטרות, מוסיקה וצורות אמנות אחרות שגשגו. כפי שאמר ריי בראדבורי,

"אמנם האמנות אינה יכולה, כפי שהיינו רוצים שתוכל, להציל אותנו ממלחמות, מחסור, קנאה, רדיפת בצע, זקנה או מוות, אבל היא יכולה להחיות אותנו בתוך כל זה."

למעשה, במקרים רבים אמנות כן יכולה להציל אותנו מרבות מהרעות החולות של העולם. אמנות מחברת אנשים, ומאחדת את כולנו. אמנות היא הסיפורים שמאחורי הקשרים המשפחתיים שלנו, מאחורי החברויות והיריבויות שלנו, מאחורי החברה והארגונים שלנו. היא יוצרת את הדמיון המשותף שקושר אותנו יחד ומאפשר לנו לעבוד יחד.

אמנות נמצאת בבסיס התרבות שלנו, ההיסטוריה שלנו, שיתוף-הפעולה שלנו, המוסר שלנו. כפי שאלברט איינשטיין כתב,

"כל הדתות, האמנויות והמדעים...מכוונים לרומם את חיי האדם, להעלות אותם מספירה של קיום פיזי פשוט ולהנהיג את האדם אל החופש...הם שואפים למלא משימה נאצלת זו על ידי הפצה של הבנה מוסרית ותרבותית, המחליפה את השימוש בכוח הזרוע."

אמנות היא פחות ממוסדת, לכן היא מצליחה טוב יותר בהשגת מטרה נאצלת זו.

אמנות היא מה שמחבר את הרגעים שלנו, המקומות שלנו, האנשים שלנו.

אמנות היא גם הזיכרונות שלנו, וגם החזון שלנו.

לא פלא שכולנו צריכים אותה.

לא פלא שאנחנו משתמשים בה כל הזמן.

מי לא רוצה אמנות?

אחד מתפקידיה המרכזיים של האמנות הוא לחשוף את האמת ולקרוא לשינוי. כיוןן שכך, היא מהווה איום עצום על שליטים הזקוקים לבורות כדי להסתיר את הרס הדמוקרטיה שהם מבצעים, או את השחיתות שלהם. זאת הסיבה ששליטים רבים ניצלו את המגיפה כדי להרוס את האמנות. 

מם המבקר את התנהלות המימשל על ידי שימוש בתיאור התנהגות הרוע בהארי פוטר - אמנות בפעולה*

כיוון שאמנות גם מחברת בין אנשים, מנהיגים שהאסטרטגיה שלהם היא 'הפרד ומשול' גם כן לא מתלהבים ממנה.

אבל הנבלים הנוכחיים שלנו הם לא היחידים שיש להם בעיה עם אמנות. העובדה שלכל יצירת אמנות צריכה להיות אמירה היא גם בעיה נפוצה, כי אנשים רבים מדי לא רוצים לשמוע דעות אחרות. לרובנו, למעשה, קשה להקשיב לדעות איתן אנחנו לא מסכימים. אי לכך, במוקדם או במאוחר, אמנות נוטה להיות קוץ בישבן כמעט עבור כל אחד.

אבל מרדנות ומחלוקות אינן הסיבות היחידות לכך שלאנשים יש בעיה עם אמנות. כי אם אמנות היתה משמשת רק להנאה, להצגה של יופי ושמחת חיים, להרחבת הפרספקטיבות שלנו והתנסויותינו, כולנו היינו בעדה.

רובנו, לפחות.

כנראה.

אבל לרוע המזל, אמנות נוטה להיות חדשנית. לעתים קרובות היא מציגה בפנינו את העולם מזווית ראיה אלטרנטיבית. היא מבקרת את התפישות ואת המציאות שלנו. היא מעוררת את מצפוננו. כפי שאריק קנדל כותב,

"המטרה של אמן מודרני היא לא להעביר יופי, אלא להעביר אמיתות חדשות."

אמנות איכותית הרבה פעמים מזעזעת אותנו, מעציבה אותנו, מכעיסה אותנו.

היא תופשת את מקומם של נביאי הזעם מפעם.

וזה מאד לא נוח.

אנחנו לא רוצים שאנשים יראו לנו מה לא בסדר. אנחנו לא רוצים לפגוש מציאות שדורשת מאיתנו להשתנות. אנחנו לא רוצים לדעת שאנחנו צריכים להתאמץ.

אנחנו לא רוצים לדעת את זה, אכן.

אבל, עם זאת, אנחנו צריכים את זה.

כי אנחנו לא יכולים לשרוד, ולא לשגשג, בלי אמת.

אז מה אנחנו צריכים לעשות עם אמנות?

כדאי לנו, אם כך, להבין איזה מקום עצום אמנות תופשת בחיינו.

כדאי לנו להוקיר את האמנות כמדריכה, כנביאה, וכעזרה שהיא משמשת עבור כולנו.

כדאי שנדאג לאמנות, ונמנע את השקיעה הקטסטרופלית הנוכחית שלה. עכשיו, יותר מתמיד, עלינו לדרוש ממנהיגינו לתמוך באמנות ובאמנים.

מעבר לכך, למען חיינו ולמען עתידנו, כדאי לנו לצרוך אמנות בחיי היומיום שלנו.

כדאי לנו לחגוג אותה.

כדאי לנו לתת לה להצמיח אותנו.

יצירת אמנות אחת בכל פעם.

תובנה הרפתקנית אחת בכל פעם.

החל מעכשיו.

*רציונאל שימוש בתוכן בעל זכויות יוצרים: תמונה זו של משרד הקסמים לקוחה מתוך סרט בעל זכויות יוצרים, והזכויות עליה שייכות כנראה לאולפנים שהפיקו אותו. מקובל שהשימוש בתמונה יחידה ברזולוציה נמוכה להערות הנוגעות לסרט ותכניו, ללא שימוש מסחרי, נחשב כשימוש הוגן. כל שימוש אחר בתמונה זו עשוי להפר את זכויות היוצרים עליה.