הדרך היחידה להשיג את מטרותיך היא לגלות את התמכרויותיך הלא מודעות

"כל עוד לא תהפוך את הלא-מודע למודע, הוא ימשיך לכוון את חייך, ואתה תקרא לו גורל." קרל גוסטב יונג

יש לך התמכרות?

כולנו רוצים להיות הגרסא הטובה ביותר של עצמנו, להיות תמיד בשליטה מלאה על ההתנהגות (והאכילה) שלנו, ולהיות מלאי שלווה ושמחה תחת כל הנסיבות. אבל רובנו נוטים לאבד את עשתונותינו מפעם לפעם ולעשות דברים שאנחנו מתחרטים עליהם, כמו להעליב את משפחותינו המעצבנות או לקנות חפצים בלתי-ניתנים-למיקום.

אנחנו מבטיחים לעצמנו שלא נעשה את זה שוב, ואז מוצאים את עצמנו עושים בדיוק אותו דבר, כאילו אנחנו נשלטים על ידי שד בעל חוש הומור גרוע.

לאבד שליטה על עצמנו, מסיבות שאנחנו אפילו לא מבינים, זה די מדכא. זה גם די מזיק כי חשבונות הבנק שלנו, הגופים שלנו וסביבותינו נוטים לא להיות סלחניים במיוחד. לא אחרי העבירה השישית, בכל מקרה.

במשך הזמן ההיעדר הזה של שליטה עצמית נעשה הרסני למרבה הצער, ומחריב את יחסינו, את הצלחתנו ואת ההערכה העצמית שלנו.

אז כדאי שנלמד איך לכבוש את השדים הפרועים שלנו.

נתחיל בלמצוא אותם.

איתור השדים שלנו

הצעד הראשון, באופן לא מקורי, הוא לגלות מי הם השדים הספציפיים ששולטים בנו. כולנו מוסרים את השליטה באופן אינסטינקטיבי למוח הזוחלי הבלתי-חושב שלנו כשאנחנו נתקלים בסכנה קדמונית, כמו נחש. (לצערנו זה הביא מוות בטרם עת על הרבה נחשים חפים מפשע, שאתרע מזלם לעסוק בשקט בענייניהם קרוב מדי לבני אדם.) אבל במקרים פחות פרימיטיביים, הכפתורים שמפעילים אותם יכולים להיות ייחודיים. יחסית ייחודיים, בכל אופן.

כדי לזהות את ההתמכרות המועדפת עלינו כדאי לנו להיזכר במה שאנחנו מנסים לשכוח, כלומר בהתנהגות עליה אנחנו באמת מתחרטים. אנחנו מנסים להיזכר במקרה בו איבדנו שליטה ואחר-כך לא הצלחנו להבין מה נכנס בנו. זה המקום למצוא מה באמת נכנס בנו, ומי לעזאזל נתן לו להיכנס.

אני, למשל, מצאתי בזמנו שעבודה היא דבר מאד מתגמל. היא העסיקה את מוחי כך שיכולתי לעבוד לאורך שעות על שעות בלי שאצטרך לחשוב. לא הייתי צריכה להתמודד עם שום מחשבה מעציבה על העולם האכזר באופן כללי, וזה שאין לי חיים באופן פרטי. לא הפסקתי לעבוד בשביל שטויות כמו אכילה  או שתיה, וכשהבריאות שלי הידרדרה, התעלמתי מהדיכאון שלי בעניין על ידי כך שעבדתי יותר. הבוסים שלי אהבו את המסירות שלי והחמיאו לי לעתים קרובות, כך העבודה שלי, כפי שאתם יכולים לראות, היתה אכן מאד מתגמלת.

זמנים או אירועים כאלה, בהם אנחנו לא הגיוניים, מטורפים ומזיקים, הם המקומות בהם אנחנו יכולים למצוא את השדים הערמומיים שלנו. כפי שד"ר דינה אייזן מלמדת, כולנו מאבדים שליטה, כי לכולנו יש התמכרויות.

חשיפת השדים שלנו

ההתמכרות המיוחדת שלנו נמצאת במה שגורם לנו להרגיש ש"הודינו שאנחנו חסרי אונים מול ההתמכרות, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו." כך מתאר זאת, בדיוק מביך, הצעד הראשון ב"תוכנית שנים עשר הצעדים" לגמילה מהתמכרויות.

חלק מההתמכרויות שלנו מפורסמות וידועות לשמצה, כמו סמים, אלכוהול או הימורים. אחרות נחשבות כהתנהגויות נורמאליות, אבל כאידיוטים אנחנו נוטים להגזים בהן עד שהן מזיקות לנו. התמכרויות כאלה יכולות להיות גלישה באינטרנט, צפייה בטלוויזיה, אכילה, צפייה בפורנוגרפיה, שופינג, סקס, עבודה, או עיסוקים נעימים אחרים כמו לקיחת הלוואות או תלונות.

אבל ההתמכרויות הרבות והגרועות מכולן הן אלה בהן אנחנו לא מכורים לחומרים או להתנהגויות. השדים אותם הכי קשה לנו לזהות ולעמוד בפניהם הם ההתמכרויות שלנו לרגשות תמימים, שאנחנו צורכים ללא גבולות ובכל מחיר.

חרדת נטישה, למשל, גורמת לנו להתמכר לקרבה פיזית ונפשית.

רגשות של חוסר ערך גורמים לנו להתמכר לאישורים ומחמאות.

חרדות גורמות לנו להיות תלויים במידע, בכסף, ובאזורי הנוחות שלנו.

חוסר ביטחון גורם לנו להיות מכורים לשליטה, וללהיות צודקים (שזה כמובן תמיד הכי חשוב.)

באופן לא מפתיע, התמכרות אחת שיש לנו לא מגינה עלינו מלהשיג עוד אחת, או הרבה אחרות. בלא-מודע שלנו יש מקום להרבה שדים קפריזיים, גם אם חלק מהם מפלצתיים יותר מאחרים.

החיים אף פעם לא משעממים, וגם אנחנו לא.

תפישת השדים שלנו

אחרי שאנחנו משחזרים את האירועים מעוררי החרטה שלנו, אנחנו מנסים לזהות את השדים שלנו, בין אם הם אוהבים את זה ובין אם לא, דרך חקירת השאלות הבאות: 

-                     מה גרם לאירוע? (בשבילי, הסיבה היתה שלא היו לי חיים מחוץ לעבודה.)

-                     מה היו הציפיות שלך? (אני ציפיתי שהעבודה תענה על הצורך שלי להרגיש שאני בסדר.)

-                     למה ציפית לזה? (כי בלי אישור כזה הרגשתי שאני לא מספיק טובה.)

-                     מה היה יכול למנוע או לשכך את הכאב שלך? (ידיעה שיש לי ערך גם מחוץ לעבודה.)

-                     למה באמת נזקקת? (הייתי צריכה לדעת אני בעלת ערך, בלי קשר למה שאני עושה.)

-                     מה הזהות של השד שלך, השם שלו? (שלי היא תחושת חוסר ערך, שגרמה לי לוורקהוליזם.)

בדומה לעוץ לי גוץ לי של האחים גרים, שדים פגיעים להחריד לכך שקוראים להם בשמם. זה מכווץ אותם. אם הם ממש קטנים, הם עשויים להתאדות בו במקום.

זיהוי הכפתור שמפעיל אותנו יכול לאפשר לנו להבין סיטואציות נוספות שמעיקות עלינו. (בשבילי, למשל, תחושת חוסר הערך והצורך באישור גורמים לי לעתים קרובות לעשות מה שאני אמורה לעשות במקום מה שאני רוצה לעשות. תחושת חוסר הערך גם גורמת לי, בעיקר כשאני מפתחת מחסור בשינה, להרגיש שאני כישלון ושכל מה שעשיתי אי פעם היה גרוע. בנוסף, היא גורמת לי להיות רגישה לכל דעה חסרת מחשבה שיש למישהו עלי ועל מעשיי. אני מודה שההתמכרות שלי קצת מבאסת, לפעמים.)

לפחות עכשיו, כשאנחנו מכירים את האויב, אנחנו יכולים להבין איך להגן על עצמנו.

השתלטות על השדים שלנו

זיהוי ההתמכרויות שלנו, בין אם הן אלכוהול, אישורים, סוכר, מידע או קניות, למשל, מאפשר לנו להישאר רחוקים מאזורי הסיכון שלנו, כמו ברים, רשתות חברתיות, מטבחים, חדשות, או קניונים. (רובנו ממילא נוטים לצרוך מנת יתר שלהם.)

אני, למשל, נמנעת מההזדקקות שלי לאישורים על ידי כך שאני עובדת בשמחה כעצמאית, בין שאר אמצעי הזהירות. אני נמנעת מוורקהוליזם על ידי הנהגת כללים נוקשים מאד לגבי שעות העבודה שלי, והתנהגות בוסית מאד כלפי עצמי לגביהם. אני אף פעם לא מרשה לעצמי לעבוד עד מאוחר, אלא אם ביקשתי מעצמי מראש, שקלתי את העניין בחוסר רצון, ונתתי לעצמי אישור מוגבל ויוצא דופן.

גם אם כפתור היציאה משליטה שלנו כבר נלחץ, מודעות שלנו להתמכרויותינו יכולה לעזור לנו לזהות זאת בזמן ולחזור לעשתונותינו. לפעמים. אחרי הרבה אימון. אולי.

ההתמכרויות הלא מודעות שלנו הן גם נקודות התורפה שלנו, דרכן יכולים גם אנשים וארגונים בעלי-כוונות-לא-כל-כך-טובות ללחוץ עלינו בקלות.

מפרסמים מתמרנים אותו על ידי ניצול תחושת חוסר הערך שלנו.

מאהבים חסרי יכולת לאהוב משתמשים בצורך שלנו בתשומת לב ובהערכה כדי להשיג את המסירות שלנו.

פוליטיקאים רבים מגבירים את פחדינו כדי לזכות בתמיכתנו.

מקומות עבודה בדרך כלל מפתים אותנו לעבוד קשה יותר על ידי ביקורת או שבחים.

המדיה מבהילה אותנו כדי שנצרוך הרבה מידע.

חברות ביטוח משתמשות בחוסר הביטחון הלא-ממש-ריאליסטי שלנו,

וסוחרי סמים מנצלים את הדיכאון שלנו (אבל לפחות לא מעמידים פנים שהם עושים את זה לטובתנו, אלא אם הם חברות תרופות.)

מודעות להתמכרויות שלנו מאפשרת לנו להדליק נורה אדומה כשמישהו מציע לנו בנדיבות את מה שאנחנו מכורים לו. זה משחרר אותנו לדחות פיתויים של מניפולטורים, ולבחור מה שטוב בשבילנו, לא בשבילם.

בסופו של דבר, מודעות משחררת אותנו לעשות את הבחירות שלנו מתוך הכרה. כך אנחנו יכולים לעשות בחירות הרבה יותר טובות.

השתחררות מהשדים שלנו

כשאנחנו מעיפים את השדים המכשילים האלה מהדרך שלנו, אנחנו חופשיים להיות מי שאנחנו רוצים להיות. יש לנו מספיק זמן, כי אנחנו לא מבזבזים אותו יותר על דברים שאנחנו לא באמת רוצים. יש לנו מספיק כסף, מאותה סיבה. שום דבר לא עוצר אותנו יותר מלבצע את מה שאנחנו מתכננים. (חוץ מחסרונותינו האחרים, ונסיבות חיצוניות, כמובן. אבל מה כבר הנזק שלהם לעומת המקלות שאנחנו תוקעים בגלגלים של עצמנו?)

כשאנחנו מתגברים על ההתמכרויות שלנו, אנחנו לא הורסים יותר את היחסים שלנו, את בריאותנו ואת עתידנו. אנחנו מתפנים להשיג את מטרותינו, ולהפוך לאיזשהו סוג של גיבורי על, רק בלי כוחות על-טבעיים, כמובן.

אבל הדבר הכי חשוב הוא שאנחנו נעשים הרבה יותר מאושרים.

ואנחנו מפסיקים להיות נוירוטיים, נזקקים ועצבניים, כך שגם כל הסביבה שלנו נעשית הרבה יותר מאושרת.

אנחנו עשויים אפילו להפוך להיות הרבה יותר מועילים לאחרים, כך שכל העולם נעשה הרבה (או מעט) יותר מאושר.

על ידי זיהוי של התמכרות אחת בכל פעם.

עמידה בפני פיתוי אחד בכל פעם.

הכנעה של שד אחד בכל פעם.

החל מעכשיו.