"תחרות הוכחה כשימושית עד לנקודה מסוימת ולא מעבר אליה, אבל
שתוף-פעולה, שהוא הדבר אליו עלינו לשאוף, מתחיל במקום בו התחרות נכשלת." –
פרנקלין ד. רוזוולט, הנשיא שהוציא את ארה"ב ממשבר הרעב.
היית רוצה לחיות בשלום עם כולם?
בעמקי לבנו, כולנו רוצים לחיות בעולם הרמוני ושטוף-שמש, בו
נוכל כולנו לקבל מה שנרצה ללא צורך בתחרות ובמאבקים בינינו, ואם אפשר גם בתוספת
שלום עולמי. עם זאת, רבים מאיתנו חונכו שעולם של שלום הוא רק חלום שלא יכול להתממש.
למדנו שהעולם שלנו הוא עולם אכזר, בו אדם לאדם זאב, רק החזקים שורדים, ועוד כהנה
וכהנה אמיתות מחממות-לב שאיננו מטילים בהן ספק.
באופן מקרי, ככל שהפכנו להיות חשדניים יותר, כך חווינו יותר
בוגדנות סביבנו.
מסכנים שכמותנו.
אבל האם זאת הדרך היחידה לחיות?
למה גישת Win-Lose לא עובדת
גישת משחק סכום אפס, בו אם צד אחד מרוויח הצד השני חייב
להפסיד, אמנם נשמעת מקסימה בתיאוריה, אבל לא ממש עובדת כשמדובר במציאות. סיבה אחת
היא שאנחנו, להוותנו, יצורים אמפתיים, וגרימת סבל לאחרים מכאיבה גם לנו, בעודשכשאנחנו מיטיבים עם אחרים זה מיטיב גם אתנו .
סיבה שניה לחוסר היעילות של אגואיסטיות היא שאנשים, באופן לא
מפתיע, מעדיפים סביבם אנשים נדיבים ומתחשבים. התנהגות אנוכית תגרום לאדם להיות עם
הזמן מבודד ושנוא, תנאים לא ממש מיטביים להצלחה. התנהגות אמפטית ואוהבת, מצד שני,
תקנה לאדם את אהבתם וקרבתם של בני משפחתו, חבריו ומכריו, וכך תסב לו אושר והצלחה בטווח
הארוך.
סיבה נוספת, פרוזאית יותר, היא שגם ברמה המעשית פגיעה באחרים
לא מועילה בדרך כלל. ברמה זו או אחרת אנחנו נשארים בקשר עם הצד השני, ולעתים
קרובות הטינה שלו יכולה עם הזמן לפגוע בנו גם באופן מעשי. לפעמים אפילו לא נדע
מאיפה התגובות האלה מגיעות.
חברה טובה שלי, למשל, הואשמה פעם בהתרשלות על ידי בוס שרצה
לפטר אותה בלי לשלם לה פיצויים. הרגשתי חסרת-אונים, אבל לאחר מספר שנים הבוס הזה
רצה להצטרף לקבוצה בה השתתפתי, ואני סירבתי מתוך ידיעה שמדובר באדם לא ישר. הבוס
לא ידע למה נענה בדחיה, אבל אני הרגשתי שבמידה מסוימת חוסר הצדק בא על תיקונו.
למה גישת Win-Win
כן עובדת
המחקרים אכן מוכיחים שאנשים נותני אמון ומשתפי פעולה הם אנשים
מצליחים יותר.
האמיתות החשדניות עליהן גדלנו הן, למזלנו, פשוט אוסף של שקרים.
הצלחה, למעשה, באה עם אמון ועם שתוף פעולה.
מרשים, לא?
אבל זה לא הכל.
מחקרים גם מוכיחים שמדינות בהן רמת האמון גבוהה לא רק משגשגות
יותר. האנשים בהן גם מאושרים יותר.
וגם אנחנו יכולים להיות מבורכים ומצליחים ככה, אם רק נזכור את
הקשרים בינינו.
כולנו מחוברים אחד לשני. זה ברור, ומעצבן, כשמדובר בזוגות
אוהבים או גרושים, במשפחות, בקהילות, ובמערכות אקולוגיות. זה פחות ברור, אבל עדיין
מעצבן, כשמדובר בחברות כלכליות, במדינות, ובעולם כולו.
כפי שאומר הדלאי למה,
"היצורים
על פני כדור הארץ, הן בני אדם והן חיות, נמצאים כאן כדי לתרום, כל אחד בדרכו,
ליופי ולשגשוג של העולם."
כולנו חיים על אותה פלנטה, וכולנו משפיעים אחד על השני. כולנו
תלויים אחד בשני.
זאת האמת הגדולה של העולם.
חוק הקארמה, לכן, הוא ביסודו חוק טבע. הריגת פרפר בקצה אחד של
העולם, ינוח בשלום על משכבו, יכולה ליצור הוריקן בקצה השני. שימוש בדלק בעולם
המערבי יוצר המסת קרחונים באנטארקטיקה, ומלחמות על מים בסוריה.
אין לנו לאן לברוח מכך. כולנו מחוברים.
ביחד נעמוד, בנפרד ניפול.
למה Win-Win היא הגישה שאנחנו באמת רוצים
הזמן הקשה ביותר לזכור בו את הקשרים בינינו הוא כשאנחנו נלחמים
אחד בשני. לא רק כשארצותינו נלחמות בעמים זרים, או כשקבוצת הספורט שאנחנו אוהדים
נאבקת בקבוצה של הרעים. אפילו כשאנחנו רבים עם האנשים האהובים עלינו ביותר, אנחנו
מרגישים מנותקים ובודדים כמו אסטרונאוט שננטש בחלל. יותר, אפילו, כי לאסטרונאוט
בטח יש משפחה שתתאבל עליו בעוד שאותנו אף אחד לא אוהב, או שכך לפחות אנחנו
מרגישים.
ועם זאת, מאבק הוא הזמן הקריטי ביותר להיזכר בו בקשרים שלנו.
כשאנחנו רבים עם בן זוגנו, היזכרות בכך שאנחנו באותה סירה
יכולה לעזור לנו להבין שאין כאן בעצם מאבק כוחות אמיתי. שאם אחד מאיתנו יקבל מה
שהוא רוצה והשני לא, שנינו, כזוג, נהיה אומללים. אפילו אם הצד המפסיד לא ימשיך
להזכיר את זה כל הזמן בהתמרמרות.
כשאנחנו זוכרים שכוחנו כזוג טמון בכך ששנינו נהיה מרוצים,
אנחנו מתקשרים ומוודאים שהצרכים של שני הצדדים נענים. פתרון כזה ישמח אותנו יותר
בטווח הקצר, וישמור על אהבתנו בטווח הארוך.
זה עובד באותה דרך עם הורינו הקשקשנים, ועם ילדינו השתקניים.
אף אחד לא יכול לנצח לבד במאבקים כאלה. אנחנו רוצים באושרם של קרובינו, ועלינו
לעבוד ביחד על פתרון שיספק את כולם.
זה המצב גם עם שכנינו הצדקניים, עם שותפינו הטועים בעבודה, ועם
האנשים השיפוטיים בקהילה שלנו. הריבים המוצדקים שלנו איתם עוקבים אחרינו לכל מקום.
גם אם האנשים האלה בלי ספק לא ראויים לשיתוף הפעולה שלנו, יהיה לנו טוב יותר בלי
הכעסים שלהם סביבנו.
כשזה מגיע לשאר העולם, עם זאת, הקשרים נראים מעורפלים. אבל הם
לא כאלה. אנחנו נושאים אותם תמיד במוחותינו. ואנחנו נושאים אותם תמיד בסביבתנו.
הסירה שכולנו עליה היא אכן גדולה, אבל עדיין, ביחד נטבע, או
שביחד נחיה. כולנו נפסיד, או שכולנו ננצח.
איך להשתמש בגישת Win-Win כדי להשיג מה שאנחנו רוצים
הבנת הטבע המקושר של עצמנו ושל העולם יכולה לעזור לנו להשיג מה
שאנחנו רוצים, וגם (במקרה) מה שאנחנו צריכים. היא יכולה לשנות את הגישה שלנו
מתחרות לשיתוף-פעולה.
ודאי, תמיד יהיה מיעוט של אנשים פגועים שינסו באלימות להסיט
אותנו משיתוף-הפעולה, ואנחנו צריכים לעצור אותם, אבל אסור לנו לשים אותם במוקד
יחסינו. המוקד שלנו תמיד צריך להיות במטרות אותן אנחנו חולקים ובחזון המשותף שלנו.
כך, גישת הWin-Win שלנו תוכל לעזור לנו להשיג שלום ושגשוג.
בזוגיות שלנו.
בבתינו.
בקהילות ובחברה שלנו.
בעולמנו.
גישת Win-Win יכולה להפוך את המאבקים שלנו לתמיכה. היא יכולה להפוך אותנו
מאנשים בודדים לאנשים נאהבים. היא יכולה לעזור לנו להגן על הדברים החשובים ביותר
לכולנו – על הביטחון, האקולוגיה והשלום של העולם שלנו. על העתיד שלנו.
כולנו רוצים לחיות בעולם הרמוני, בו נוכל כולנו לקבל מה שנרצה
ללא צורך בתחרות ובמאבקים בינינו.
ואנחנו יכולים לעשות זאת.
זה תלוי בנו.
על ידי אימוץ של גישת Win-Win.
מאבק אחד בכל פעם.
החל מעכשיו.
אם אהבת את הפוסט אפשר להשאיר כתובת מייל (למעלה מימין) ולקבל הודעה כל חודש כשפוסט חדש שלי עולה ☺
